בכל מכון כושר יש אנשים שמגיעים לאימון עם חשש שאף אחד לא רואה. הם מוותרים על החבל, נמנעים מהקפיצות בשיעור הסטודיו, עומדים בצד בזמן משחק הכדורסל של יום שישי. חלקם פשוט מפסיקים להגיע. בריחת שתן היא אחת הסיבות השקטות שבגללן אנשים נוטשים את הספורט, ובאופן אירוני דווקא התנועה היא חלק מהפתרון.

המאמר הזה מיועד לכל מי שאוהב לזוז ומתמודד עם דליפות. רצים ורצות, מתאמנים בחדר כושר, מי שהולך כל בוקר בטיילת, שחיינים ושחייניות בבריכה העירונית, וגם מי שרוצה פשוט לשחק עם הנכדים בפארק. נעבור על סוגי הפעילות, על המוצרים שמתאימים לכל אחד מהם ועל הדרך לשמור על העור ועל הביטחון לאורך האימון.

הסיבה שספורט מעורר דליפות פשוטה. כל קפיצה, ריצה או הרמה מגבירה את הלחץ בתוך הבטן, והלחץ הזה נוחת על השלפוחית ועל שרירי רצפת האגן. אם השרירים האלה חלשים, בגלל לידה, גיל, ניתוח או עומס של שנים, הם לא מצליחים להחזיק. זו בריחה במאמץ, והיא הסוג הנפוץ ביותר אצל ספורטאים חובבים.

כדאי להבין גם מה ההבדל בין מוצרים לספורט לבין מה שלובשים ביום רגיל. במרבית המקרים מדובר באותם תחתונים לבריחת שתן, רק שהבחירה ברמת הספיגה ובמידה משתנה לפי סוג הפעילות. ביום של אימון ארוך אפשר לעלות רמה אחת, וביום של הליכה קצרה להישאר ברמה הרגילה. אין צורך לקנות ארון נפרד לספורט, רק לדעת להתאים.

כל פעילות צריכה הגנה אחרת

הליכה מהירה היא הפעילות העדינה ביותר. היא מעלה דופק, משפרת כושר, אבל כמעט לא מפעילה לחץ חד על השלפוחית. רוב מי שהולכים מסתפקים ברמת ספיגה נמוכה, מהסוג שהם לובשים בכל יום. הליכה בשיפוע או בחול, לעומת זאת, מגבירה את המאמץ, וכדאי להתאים את ההגנה לפי המסלול.

ריצה היא כבר סיפור אחר. כל צעד הוא נחיתה קטנה, ובריצה של שעה יש אלפי נחיתות כאלה. רצים עם בריחה במאמץ צריכים בדרך כלל רמת ספיגה בינונית או גבוהה. אצל טנה זו רמת Plus או Super, ואצל אברי פלקס הספרה הגבוהה יותר באותה מידה. כדאי לבדוק גם שהגומיות בירכיים צמודות היטב, כי תנועה חוזרת גורמת לתחתון רפוי לזוז ולפתוח פתחים.

אימוני כוח בחדר הכושר מגבירים את הלחץ בשיא. סקוואט עם משקל, הרמה מתה ולחיצת רגליים הם הרגעים שבהם דליפות קורות הכי הרבה. כאן חשוב לא רק המוצר אלא גם הטכניקה, נשיפה בזמן המאמץ במקום עצירת נשימה מורידה את הלחץ על רצפת האגן. מאמן שמבין בנושא יכול לעזור מאוד.

שיעורי סטודיו עם קפיצות, כמו אירובי, זומבה או אימוני טבטה, הם אולי המאתגרים ביותר. יש בהם הרבה קפיצות ברצף ומעט הפסקות. מי שאוהב את השיעורים האלה ומתמודד עם דליפות ירוויח מתחתונים לבריחת שתן ברמה גבוהה, ומשיחה קצרה עם המדריך על חלופות בלי קפיצה לחלק מהתרגילים. רוב המדריכים מכירים את הבקשה הזו.

פילאטיס ויוגה נחשבים ידידותיים לרצפת האגן, ובחלק מהשיעורים אפילו עובדים עליה במכוון. ההגנה הנדרשת כאן קלה יחסית, אבל כדאי לבחור תחתון דק שלא מפריע בתנוחות שכיבה ופישוק. בגדי האימון הצמודים של השיעורים האלה מבליטים כל דבר, ולכן מכנסיים כהים עם מעט עובי עוזרים להסתיר.

מי שמשחק במשחקי כדור, כמו כדורגל, כדורסל או טניס, חווה שילוב של ריצות קצרות, עצירות חדות וקפיצות. השילוב הזה קשה במיוחד לרצפת האגן, כי הלחץ מגיע פתאום וללא הכנה. כאן כדאי ללבוש תחתונים לבריחת שתן ברמה גבוהה, ומעליהם מכנסי ספורט כהים ורחבים מעט. בהפסקה בין המחציות אפשר לקפוץ לשירותים ולבדוק שהכול במקום.

רכיבה על אופניים, בעיקר על אופני כביש, יוצרת לחץ ישיר על אזור החלציים. היא לא תמיד גורמת לדליפות, אבל הישיבה הממושכת על אוכף צר משלבת חום, לחות וחיכוך. מי שרוכב למרחקים ארוכים צריך לבחור מוצר שלא יוצר קפלים באזור האוכף, ולהחליף מיד בסיום הרכיבה.

השחייה דורשת מוצר נפרד

כאן נמצאת אחת הטעויות הנפוצות ביותר. תחתון סופג רגיל לא מתאים לבריכה. הוא בנוי לספוג נוזלים, ובמים הוא פשוט סופג את מי הבריכה, מתנפח ומאבד את כל היכולת שלו. מי שנכנס איתו לבריכה יוצא עם מוצר כבד ורטוב שלא עושה כלום. וזה גם לא נעים לשחיינים האחרים, וגם לא עומד בכללי הבריכה ברוב המקומות.

בשביל שחייה צריך מוצר שנבנה למים. בדש מדיקס יש חיתול או תחתון לבריחת שתן לבריכת שחייה, שמיועד בדיוק לזה. מוצר כזה לא סופג את מי הבריכה, אלא נועד להיות שכבה אטומה ונוחה מתחת לבגד הים. כך אפשר לשחות, לעשות הידרותרפיה או פשוט לשחק עם הנכדים בבריכה בלי לחשוש.

שחייה היא בדרך כלל אחד הספורטים הטובים ביותר למי שמתמודד עם בריחת שתן. המים נושאים את משקל הגוף, הלחץ על המפרקים ועל השלפוחית נמוך, והתנועה מחזקת את כל הגוף. אנשים רבים שוויתרו על ריצה מוצאים בשחייה תחליף מצוין. מי שמשלב את המוצר הנכון יכול להפוך את הבריכה למקום הקבוע שלו.

לפני הכניסה למים כדאי ללכת לשירותים, גם אם אין צורך מורגש. זה מקטין את הכמות שעשויה לדלוף במהלך השחייה. אחרי היציאה מהבריכה, מתקלחים ומחליפים לתחתון יבש ורגיל ליום. כדאי להחזיק בתיק הבריכה שקית אטומה למוצר המשומש ועוד תחתון להמשך היום.

הידרותרפיה היא עולם בפני עצמו. אנשים אחרי ניתוחים, מבוגרים עם בעיות תנועה ואנשים עם מוגבלויות מתאמנים במים בהדרכת פיזיותרפיסט. בקבוצות כאלה המטפלים מכירים היטב את הנושא, ומוצר ייעודי לבריכה הוא לעיתים תנאי להשתתפות. כדאי לשאול את המטפל מה הם דורשים, ולהגיע מוכנים.

שומרים על העור ועל המוטיבציה

אחרי אימון, העור באזור החלציים חשוף לשילוב של זיעה, שתן, חום וחיכוך. זה מתכון לגירוי. ההמלצה הפשוטה היא להחליף מיד אחרי האימון, לא לנסוע הביתה ברטוב ולא לשבת בבית קפה עם הבגדים של המכון. מקלחת קצרה, ייבוש טוב ותחתון נקי עושים את כל ההבדל.

משחת הגנה לפני האימון יכולה לעזור למי שיש לו עור רגיש. שכבה דקה באזור המפשעה מקטינה חיכוך ומגינה מפני לחות. בבתי מרקחת יש מגוון משחות כאלה, ורוקח יכול להמליץ על המתאימה. חשוב לבחור משחה שלא פוגעת ביכולת הספיגה של התחתון, ולמרוח כמות קטנה בלבד.

שתייה בזמן אימון היא חובה, גם למי שחושש מדליפות. התייבשות פוגעת בביצועים, גורמת לסחרחורת ומגדילה את הסיכון לפציעה. הפתרון הוא לשתות בלגימות קטנות לאורך האימון, וללכת לשירותים בהפסקות. אם יש לכם אימון ארוך, בדקו מראש איפה השירותים במסלול או במכון.

נושא שכדאי לדבר עליו הוא פיזיותרפיה של רצפת האגן. אצל רבים מהסובלים מבריחה במאמץ, חיזוק השרירים האלה מפחית את הדליפות באופן משמעותי. פיזיותרפיסט מוסמך בתחום יבדוק, יתאים תוכנית וילמד לבצע את התרגילים נכון. מי שמשלב את התרגילים עם האימונים הרגילים יכול לגלות אחרי כמה חודשים שהוא צריך רמת ספיגה נמוכה יותר.

טיולים רגליים בטבע הם פעילות שרבים אוהבים, ושם האתגר הוא דווקא היעדר שירותים. במסלול של כמה שעות בגליל או במדבר אין תחנות בדרך. כדאי להצטייד ברמת ספיגה גבוהה, בתחתון נוסף ובשקית אטומה שאפשר להחזיר איתה לרכב. עם התכנון הזה, אפשר ליהנות מהנוף בלי לספור את הדקות עד הסוף.

יש גם מקום לחזור בהדרגה. מי שהפסיק לרוץ בגלל דליפות לא צריך לחזור מיד לעשרה קילומטרים. אפשר להתחיל בהליכה מהירה, לשלב דקות של ריצה קלה ולהגדיל לאט. כך הגוף והשרירים מסתגלים, ובמקביל אתם לומדים כמה ההגנה מחזיקה בכל שלב. זה תהליך שבונה גם כושר וגם ביטחון.

המוטיבציה היא אולי הדבר החשוב מכולם. אנשים שמרגישים שהגוף בגד בהם נוטים לוותר על פעילות. אבל ספורט הוא אחד הדברים שהכי משפרים את מצב הרוח, את השינה ואת הבריאות הכללית. תחתונים לבריחת שתן הם הכלי שמאפשר להמשיך, לא סימן לכך שצריך להפסיק.

יש לא מעט ספורטאים, גם מקצועיים, שמתמודדים עם בריחת שתן ומדברים על זה בגלוי. ריצות למרחקים ארוכים, קרוספיט ואימוני כוח הם תחומים שבהם התופעה מוכרת היטב. הדיבור הפתוח הזה עזר לאנשים רבים להבין שהם לא לבד, ושאפשר להמשיך להתחרות ולהתאמן ברמה גבוהה עם הגנה מתאימה.

בחירת המידה חשובה בספורט במיוחד. תחתון שנמצא במידה הנכונה נשאר במקום גם בתנועה מהירה, בזמן שתחתון רחב מדי זז ונפתח. מודדים היקף מותניים וירכיים ומשווים לטבלת היצרן. בדש מדיקס יש מגוון מידות, אצל פריבל למשל מ S ועד XXL, כך שיש מענה לכל מבנה גוף.

מי שמתאמן כמה פעמים בשבוע צריך לקחת בחשבון את הכמויות. אם בכל אימון משתמשים בתחתון נוסף, וגם מחליפים אחריו, המלאי נגמר מהר יותר מהצפוי. כדאי להזמין מראש כמות שמספיקה לכמה שבועות, ולשמור כמה יחידות בתיק הספורט עצמו. כך לא תיתקעו בלי ביום שהחלטתם סוף סוף לחזור למכון.

כדאי לבחור גם בגדי אימון שמתאימים לשגרה החדשה. מכנסי ריצה כהים עם בטנה פנימית, טייץ בעובי בינוני או מכנסיים קצרים רחבים מעט מעל טייץ קצר מסתירים היטב את התחתון ומונעים תחושת חשיפה. אחרי כמה אימונים מוצלחים, רוב האנשים מפסיקים לחשוב על זה ומתרכזים שוב בקצב, בנשימה ובהנאה מהתנועה.

לבסוף, אם הדליפות בזמן ספורט מופיעות פתאום, מחמירות או מלוות בכאב, זה הזמן לפנות לרופא. לפעמים יש מאחוריהן בעיה שדורשת בירור, כמו צניחה של איברי האגן. בדיקה פשוטה יכולה להוביל לטיפול שישפר את המצב, ובינתיים תחתונים לבריחת שתן מתאימים יאפשרו לכם להמשיך לזוז.

שאלות נפוצות